נקודות הכסף על שולחן ערוך יורה דעה רס״ד

מהדורה: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ"ח

מקור שולחן ערוך, יורה דעה רס״ד
1 מי ראוי למול ובמה מלין וכיצד מלין. ובו ו' סעיפים: הכל כשרים למול אפי' עבד אשה וקטן וערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ואם יש ישראל גדול שיודע למול הוא קודם לכלם וי"א דאשה לא תמול סמ"ק והגהות מרדכי וכן נוהגין להדר אחר איש אבל עובד כוכבים אפי' הוא מהול לא ימול כלל ואם מל אין צריך לחזור ולמול פעם שנית: הגה וי"א דחייבים לחזור ולהטיף ממנו דם ברית טור בשם סמ"ג וכן עיקר. מומר לכל התורה כולה או שהוא מומר לערלות דינו כעובד כוכבים כ"מ בש"ס פ"ב דע"א ובטור וב"י בשם הר' מנוח וב"ה וד"מ שבא"ז מסתפק . תינוק שהוצרכו למולו תוך ח' מפני הסכנה אין חילוק בין ישראל לעובד כוכבים דכל תוך ח' לא מיקרי מילה מיהו אם נשארו ציצין המעכבין המילה או שמל ולא פרע יגמור ישראל המילה לח' או לאחר שיתרפא רשב"א ויש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק א"ז ואם נתנו לאחד אסור לחזור בו מיהו אם חזר בו הוי חזרה מרדכי ס"פ כל הגט ואין מועיל בזה קבול קנין הגהות מרדכי דשבת ותשובת הרא"ש כ"ב אבל אם נשבע לו היו כופין אותו שיקיים שם בהרא"ש ואם נתנו לא' ולא היה בעיר והאב היה סבור שלא יהיה שם בזמן המילה ושלח אחר אחר ובתוך כך בא הראשון ימהלנו הראשון דודאי לא חזר מן הראשון ב"י בשם תשו' ר"מ ומהרי"ק שורש ע"ו אשה אינה יכולה ליתן לאחר למול דהרי אינה שייכה במצות למול את בנה שם בתשובה בשם ר"מ:
2 בכל מלין ואפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר הכורת חוץ מבקרומית של קנה לפי שקסמים נתזים ממנה ויבא לידי כרות שפכה ומצוה מן המובחר למול בברזל בין בסכין בין במספרים ונהגו למול בסכין:
3 כיצד מלין חותכין את הערלה כל העור החופה העטרה עד שתתגלה העטרה ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה מהעור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה ואח"כ מוצצין המילה עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים כדי שלא יבא לידי סכנה וכל מוהל שאינו מוצץ מעבירין אותו ואחר שמצץ נותן עליה אספלנית או רטייה או אבק סמים העוצרים הדם: הגה ויהיה נזהר אם יש לאספלנית שפה שיהפכנו לחוץ ולא לפנים שלא לדבק במכה ויבא לידי סכנה ר' ירוחם נתיב א':
4 מל ולא פרע כאלו לא מל:
5 יש ציצים המעכבים המילה ויש שאינם מעכבים אותה כיצד אם נשאר מהעור עור החופה את רוב גובהה של עטרה אפי' במקום א' זהו המעכב את המילה וכאלו לא נימול ואם לא נשאר ממנו אלא מעט ואינו חופה רוב גובהה של עטרה אינו מעכב המילה ומ"מ אם הוא בחול לכתחלה יטול כל הציצים הגדולים אף שאינן מעכבים טור:
6 קטן שבשרו רך ומדולדל או שהוא בעל בשר הרבה עד שנראה כאילו אינו מהול רואים אם בעת שמתקשה נראה מהול אינו צריך למול פעם שנית ומ"מ משום מראית העין צריך לתקן רבוי הבשר שמכאן ומכאן ואם אינו נראה נימול בעת הקישוי צריך לחתוך כל הבשר המדולדל עד שיהיה נראה כנימול בשעת קישויו: הגה ואינו צריך שיהא נראה בעת קישוי רוב העטרה הואיל ונימול פעם אחת כהוגן אפי' אינו נראה רק מיעוט העטרה שנימול סגי ואין צריך למולו שנית ומ"מ אם אפשר יתקן ע"י שימשוך העור וידחקנה לאחוריה ויקשרנה שם עד שתעמוד ולא תחזור למטה ת"ה סי' רס"ד:
פירוש נקודות הכסף על שולחן ערוך יורה דעה רס״ד
1 סי' רס"ד ט"ז ס"ק א' פי' והוא קטן כו'. בחנם דחק די"ל דמיירי בשגם עכשיו שהוא גדול מתיירא שמא ימות כאחיו כשימול את עצמו וכמ"ש בש"ך ס"ב סקכ"א בשם רבינו ירוחם:
2 שם ט"ז ס"ק ג' מילה לאשה. טעות סופר הוא וצ"ל מילה לשמה:
3 שם ט"ז ס"ק ד' וזהו עיקר רבותא של רשב"א כו'. ז"א כמ"ש בש"ך סק"ו ע"ש:
4 שם ט"ז ס"ק ט' הקשה על הת"ה וכ' ואין מזה הוכחה כו'. לא דק דהת"ה שם לא דייק כלום מזה אלא כ' שם דנראה מסברא כן כיון שכבר מהול כהלכתו מן התורה הוי מילה ולא דייק מהרמב"ם אלא דבנראה מהול דצריך לתקן הבשר מכאן ומכאן משום מראית העין דאותו שמפני מראית היינו שיש לדחוק העור לאחוריו ולקשרו שם וא"צ לחתוך העור דהא כ' הרמב"ם א"צ כלום כו' וגם מדכתב בסיפא באינו נראה מהול דצריך לחתוך העור משמע דברישא בנראה מהול אין צריך לחתוך העור ולא כנראה מפירש"י דמפני מראית העין צריך לחתוך העור. כך הם דברי מהרא"י בת"ה שם ע"ש מבואר כך להדיא. גם מ"ש גם זה צ"ע דהא באשר"י כו' לק"מ דה"ק הת"ה דבאשר"י לא כתב הך תיקון אנראה מהול אלא כ' בסתם ואם נראה מהול א"צ למולו משמע דא"צ לחתוך עור כלל וא"כ בע"כ צ"ל דס"ל להרא"ש דמתניתין קאי אתרומה ע"ש משמע כך בת"ה להדיא. גם דברי הטור וש"ע יש לפרש כדעת הת"ה דהאי תיקון היינו שידחוק העור מאחוריו וכ"כ הב"ח: אמנם לפענ"ד נראה דהרמב"ם ורש"י לא פליגי בדינא רק בפירושא דשמעת' דהרמב"ם מפרש המשנה דמיירי דומיא דשמואל וכן משמע להדיא מדבריו בפי' המשנה ולכך הוצרך לומר דא"צ לחתוך כלום אבל רש"י נראה דמפרש דהמשנה מיירי בשעת מילה אם היה בעל בשר שאע"פ שמלו כהוגן אם נראה כאלו אותו בשר חוזר וחופה את הגיד מתקנו ומשפע באיזמל באותו עובי ע"ש שכן משמע דעת רש"י להדיא אבל אה"נ דאם אחר זמן לאחר המילה נראה מהול בעת שמתקש' מודה רש"י דא"צ לחתוך מן הבשר כלל והיינו הך דשמואל וכן נרא' מדברי רבינו ירוחם נתיב א' ח"ב וז"ל ציצין המעכבין את המילה חוזר ומתקנן וחותכן מל ולא פרע כאלו לא מל וקטן בעל בשר שהוא שמן ונראה שבשרו חוזר וחופה את הגיד מתקנו ומשפע באיזמל מאותו עובי וקטן המסורבל בבשר שמן ועב ולאחר שנימול נראה כמכסהו רואין אותו כשמתקש' אם נראה מהול א"צ למולו עכ"ל הרי דעתו כדעת רש"י וכדפרישית כן נ"ל ברור ולא כת"ה גם דלא כהב"ח שכתב דרש"י חולק על הרמב"ם ולפ"ז י"ל דגם הרא"ש וא"ז וסמ"ק מודים להרמב"ם לדינא: מיהו קשיא לי על הת"ה אמאי פשיטא ליה כן מסברא דבנראה מהול כמו שליש מהעטרה סגי דהא היינו פלוגתא דשמואל ורשב"ג וכתב הב"י דדעת הרמב"ם והטור והעיטו' כשמואל דנרא' ממש בעינן אבל נראה ואינו נראה צריך לחזור ולמולו ואפשר לומר דהת"ה פסק כרשב"ג דתנא הוא וגם כיון דאינו אלא מדרבנן הלכה כדברי המיקל ובזה ניחא מה שדחה הב"י דברי רבינו ירוחם שפסק כרשב"ג וכ"פ הסמ"ג עשין כ"ח כרשב"ג. מיהו קשה דה"ל להת"ה להביא פלוגתא דשמואל ורשב"ג ולהכריע להקל לכך נראה דס"ל דפלוגתא דרשב"ג ושמואל מיירי דהיינו שמצד אחד נר' מהול כהוגן כל העטרה ומצד השני סביב הגיד אינו נראה העטרה כלל והיינו נראה ואינו נראה כמו שליש העטרה האי קרי נראה ולכ"ע א"צ לחזור ולמול כן נ"ל ודוק. ועיין במהרי"ל סוף הלכות מילה כתב וז"ל מעשה בנער בן שנה כו' עד הפריעה למקומה עכ"ל משמע גם כן מזה כדעת התרומות הדשן דהיכא דקצת העטרה מגולה א"צ למול ש ית אלא יש לתקן כשיחזור העור לאחוריו: בש"ך סוף סי' רס"ד הקשתי על דברי החכם הספרדי ועכשיו מצאתי ת"ל ראיה ברורה לדברי מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה ס"פ ר"א דמילה עיין שם: